והנה לפני כשנתיים בנובמבר 2010 בסתם יום בהיר (או לילה סגריר) פונה אלי חבר קרוב באמצע שיחה על שום דבר ואומר לי,

הוא אמר ולא ידע איזו רעידת אדמה הוא עושה….

הרגשתי שנופל עלי סלע, מה הוא רוצה ממני? מה הוא מזכיר לי עכשיו צרות שנשכחו?

בנקודה זו אמנם נסתיימה השיחה אך המילים שלו, לא יודע למה, התחילו להלום לי בראש כמו שני פטישים. "תשלים את התואר" "סך הכל שלשה מבחנים מתוך חמש עשרה ואתה רואה חשבון"

כך הטלטלו לי המחשבות בראש כמה שבועות. ולאט לאט הרגשתי שמתגברת בי התשוקה להיות רואה חשבון. התחלתי מרגיש כי המנועים שכבו לפני חמש עשרה שנים מתעוררים לחיים. הרגשתי איך הדם חוזר לזרום בעורקים, איך האנרגיות ממלאות אותי. חשתי כי הפעם אני הולך לעבור ויהי מה.

בוקר אחד, קמתי עם החלטה ברורה. אני חוזר!

דבר ראשון, בירור מה הסטטוס שלי במועצה.

אחרי תקופה ארוכה של ניתוק פניתי למועצה (והפעם במייל כמובן), ביקשתי, שיאמרו לי אילו מבחנים חסרים לי. האמת היא שחשתי מבוכה כששאלתי זאת. האם הם בכלל זוכרים אותי? האם המבחנים לא התיישנו? ואולי יפילו עלי פתאום כל מיני מבחנים חדשים שנוספו.

התשובה שלהם היתה די לאקונית, "אנו נבדוק את התיק שלך ונשלח לך הודעה בדואר".

לאחר פחות משבוע, חיכה לי מכתב בתיבת הדואר. לשמחתי הרבה, המועצה אישרה שחסרים לי "רק" ארבעה מבחנים. כלומר, אין הפתעות דרמטיות, למעט הפיצול של מיסים.

או קיי. ומהחלטה למעשה –סגרתי את כל העניינים האחרים שלי והפכתי לאדם שממוקד מטרה. הצבתי לי מטרה לעבור תוך שנה וחצי את ארבעת המבחנים הנותרים, אחד אחרי השני, ועם החלטה נחושה לעבור את כולם במכה ראשונה!

לא אלאה אתכם שוב בפרטים של איך עברתי כל אחד מהמבחנים וברשותכם אגש לעיקר (פיננסית מתקדמת).