נסומה משרד רואי חשבון יועצים והכשרות
נסומה משרד רואי חשבון יועצים והכשרות
חודשיים עברו מהמבחן, ועדיין אין תוצאות. אני מתאמץ לשמור על אופטימיות, מתעורר מידי פעם בלילות מחלומות טובים! בהם אני חולם שעברתי את הבחינה!. האופטימיות לא הפסיקה. קרה לי שהלכתי ברחוב צוחק, דמיינתי, חייתי עם הבשורה שאני עובר. כל הזמן שידרתי למוח ביטחון שעברתי! ולא שלא היו לי ספקות, אוהו כמה שהיו.
החל מקצת פחות מחודשיים לאחר הבחינה, אני מתחיל להיכנס לאתר המועצה.
באופן רוטיני אני נכנס פעמיים ביום לאתר המועצה, בצהריים ובלילה.
יום עובר ועוד יום עובר ואין תוצאות. העצבים מתוחים עד לקצה.
יום שני, 24 בספטמבר, כמעט ערב כיפור, 12:08 בצהריים, אני פותח שוב, אולי בפעם המליון, דפדפן אקספלורר צולע, מגיע לדף הקלדת פרטי הנבחן באתר המועצה, מקיש ת"ז ומספר תיק – פעולות מכאניות שתירגלתי אותם אין ספור פעמים – מקליק בעכבר "שלח" וממתין לדף הציונים – על הדרך בזמן ההמתנה לדף המיוחל אני עוד מספיק להילחם עם חלונית שגיאה מעצבנת שכה אופיינית למייקורסופט, בעוד אני נלחם איתה עולה דף הציונים בתפארתו. העכבר אוטומטית פונה לכיוון ה – X – סגירת המסך, כך אני מורגל, כבר מאה פעמים לפני כן לא היו ציונים! אלא שאז, שבריר שניה לפני שאני מקיש על ה – X, אני שם לב ששם הבחינה המופיעה בשורה הראשונה בגיליון הציונים שונה מזה שראיתי בשבועות האחרונים. אוטומטית אני מעיף מבט שמאלה לראות את הציון: 60! סטאטוס עובר. רגע רגע אני צועק לעצמי. מה פה קורה פה? אני עוד לא מעכל. שואל את עצמי "במה מדובר? בציון של הבחינות הישנות או בפיננסית? אני מביט שוב ימינה וקורא אות אחר אות חשבונאות פיננסית מתקדמת. הציון 60. סטאטוס עובר.
הבשורה נוחתת עלי כמו ברק שפוגע בי ישירות. זרם עובר לי בגוף.
עברתי פיננסית! עברתי פיננסית!
בתנועה אינסטקטיבית אני סוגר את הלפ טופ. אין זמן לחגיגות – יש לי מחוייבות! יש הבטחות שהבטחתי. יש אנשים שצריך לבשר להם! לאישתי, לעינב!
ויש עוד הבטחה!
בזמן הלימודים הבטחתי לעצמי, כי ביום שאקבל ציון עובר, באותה שעה שאתבשר אני אגיע למשרד של עינב עם בקבוק שמפניה, לחגוג ולהודות לה. סגרתי את המחשב ואצתי רצתי לקיים את הבטחתי.
אני רץ, אורז את עצמי לתוך תיק קטן. יורד שתי קומות. ועוצר במקום. לא לא לא! משהוא פה לא מסתדר לי בראש. הספק מנקר לי במוח! משהוא דפוק פה! זה אמיתי? באמת עברתי פיננסית? אולי בכלל עובדים עלי! אולי לא קראתי נכון?
אני שולף את המחשב מהתיק, פותח אותו וקורא שוב פעם לאט לאט פעם ועוד פעם. אכן כן! זה אמיתי. עברתי פיננסית.
בדרך לשמפניה אצל עינב עוד הספקתי להודיע את הבשורה לאישתי היקרה. (היא היתה בפגישה)
